מהו אותו "איום רחפנים" שממנו מזהיר מבקר המדינה?

היום (15.11.2017) פרסם מבקר המדינה דוח מיוחד שעניינו "ההיערכות הלאומית להגנה מפני איום הרחפנים". בפוסט זה אנתח את משמעויות דוח מבקר המדינה הן לחובבים והן לחברות מקצועיות.

ראשית נמפה את נקודות התורפה שמוצא המבקר בעולם הרחפנים בראיה בטחונית, בטיחותית וחוקית. החלוקה משפיעה גם על גדרת הגוף שבסמכותו לתת מענה לנקודת התורפה.

 

איום חדירת רחפנים מחוץ לגבולות המדינה: איום זה עוסק בעצם בהגנה על גבולות המדינה תחום שבהגדרה הוא בגזרת האחריות של צה"ל ובמקרה זה של חיל האוויר. האיום המרכזי בהיבט זה הוא כמובן חדירה של רחפנים התקפיים שמטרתם גרימת נזקים בגוף ובנפש אך לא רק. ישנם גם איומים מודיעיניים ואפילו איומים פליליים שמקורם מחוץ לגבולות המדינה דוגמת שימוש ברחפנים למטרות הברחה. כאמור הגורם האחראי על תחום זה הוא הצבא שבנוסף אחראי גם על שמי איו"ש ועזה וכן שמי בסיסי צה"ל כולל אלה שנמצאים בתוך תחומי הקו הירוק.

 

הנושא מתחיל להיות מורכב יותר בהתייחסות לרחפנים שממריאים מתוך שטח המדינה או כמו שהמבקר מגדיר באחת הכותרות בדוח: "היעדר גורם אחראי להגנה מפני איום הרחפנים שמקורם בשטח המדינה".

ראשית ניגע בשימוש ברחפנים למטרות שאינן תמימות בין אם למטרות של פגיעה בבטחון (פח"ע) ובין אם למטרות פליליות שונות. כאן דוח המבקר מצביע על מחלוקת בין צה"ל משטרה ועל מצב חמור שבו כל אחד מהגופים האלה מתנער מאחריות כך שהלכה למעשה אין גורם אחראי. היסטורית חיל האוויר, זאת אומרת צה"ל נושא באחריות על הגנת שמי המדינה. עמדת חיל האוויר בנושא היא שכלי טיס בלתי מאוישים שהמריאו משטח ישראל הינם באחריות משטרת ישראל. על פי דוח המבקר למרות תהליך שבוצע בהובלת המל"ל לקראת הסדרת הנושא באישור הקבינט, נכון להיום הנושא לא מוסדר ולא ברור בידי מי האחריות !

 

מה לגבי פיקוח על שאר הרחפנים שמהווים את הרוב המוחלט? אלה שמוטסים למטרות תמימות בין אם למטרות מקצועיות ובין אם למטרות ספורט ופנאי.

על מנת להבין את המורכבות ראשית יש להבין מה בדיוק מוגדר ככלי טיס בישראל. ע"פ "חוק הטיס" כלי טיס יחשב כ-"כלי או מתקן שביכולתו להיתמך באטמוספירה מתגובות האוויר שאינן תגובות האוויר במגעו עם פני כדור הארץ, למעט כלי רחיפה, ולמעט כלי או מתקן אחר, שקבע השר". זאת אומרת שכלי רחיפה אינו כלי טיס ואז נשאלת השאלה מהו כלי רחיפה ומהו כלי טיס. אז לעניין זה אם הכלי משמש למטרות מסחריות מדובר בכלי טיס ואם הכלי משמש למטרות ספורט ופנאי מדובר בכלי רחיפה. כך יתכן מצב שאותו רחפן פאנטום 4 יכול להרכש על ידי שני אנשים שונים ומה שיגדיר את הקטגוריה שלו על פי החוק זה זהות הרוכש (!).

 

אז מבחינת הפיקוח על רחפנים שנכנסים לקטגוריה של כלי טיס הנושא מוסדר באופן שלם וללא פערים מיוחדים על ידי רת"א (רשות התעופה האזרחית) שמפקחים על כלים מסחריים, על החברות ועל המפעילים בדרך דומה לזו שהם מפקחים על חברות טיסה וגורמים אחרים שתחת אחריותם הרגולטורית, בהתאמות הנדרשות כמובן.

 

הבעיה האמיתית היא בנוגע לכלים לשימוש פנאי וספורט, כלים אלה שנמכרים לכל דורש אפילו בחנויות צעצועים. גם תחת הנחה שרוכש הכלי רכש אותו בתום לב וללא מטרה לגרום נזק, נזק עשוי להגרם. החשש העיקרי הוא משימוש רשלני או לא מקצועי בכלי: הטסה מעל קהל, הטסה בקרבת שדות תעופה, פגיעה בפרטיות בתום לב או שלא בתום לב. הפתרון שמציע המבקר הוא ביצוע רישום של הכלים. המשמעות היא שמי שירכוש רחפן ידרש לרשום אותו וכמובן לעדכן את הרשויות כאשר מבוצעת העברת בעלות. על פי דוח המבקר מנהל תחום כתב"מ ב-FAA הצביע על "קורלציה בין ירידה בכמות הדיווחים על חליפות של כטב"ם ליד מטוסים לבין הפעלתה של מערכת הרישום". 

 

כפי הנראה עוד דרך ארוכה לפנינו עד להסדרת התחום על כל הבטיו מבחינה רגוטורית, עם זאת דוח זה נותן לנו מושג מהו הכיוון אליו אנו נעים מבחינה רגולטורית. נעקוב בעניין ונחכה לשמוע מה תהיה המדיניות לא רק לגבי האיומים אלא גם לגבי ההזדמנויות שהענף תומן בחובו.